הכרעת דין וגזר דין בתיק ז"י 416/12

על פי הודאתו באשמה, מורשע הנאשם בעבירה של סירוב להיבדק לשם גילוי שימוש בסמים מסוכנים, לפי סעיף 127א+250א לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו - 1955.

ניתנה והודעה היום, ז' חשון תשע"ג, 23/10/2012, בפומבי ובמעמד הצדדים.

_____( - )_____

שופטת

גזר דין

הנאשם, סמל ד.א, נותן את הדין בגין סירוב להיבדק לשם גילוי שימוש בסמים מסוכנים. כעולה מכתב האישום והפרטים הנוספים, ביום 26/12/2011 נתבקש הנאשם למסור דג"ש, וסירב לכך גם לאחר שהוצג לו צו קש"ב. הצו הוצא בעקבות תפיסתו של הנאשם על ידי משטרת ישראל, בצוותא עם מספר חיילים אחרים, במקלט, כאשר בסמוך אליהם נמצא חומר החשוד כסם מסוכן.

בסופו של דבר, נמצא כי החומר שנתפס במקלט, אף שמשתייך לקבוצת הקנבינואידים הסינתטיים, לא הופיע בעת האירוע בפקודת הסמים המסוכנים כסם מסוכן.

בחקירתו, הכחיש הנאשם כל קשר לחומר הנ"ל, והבהיר כי הוא עצמו צרך באותו מפגש אלכוהול בלבד. את הסירוב למסור דגימת שתן הסביר בטראומת ילדות. הדברים מפורטים בשימוע שנערך לו לפני הוצאת הצו ובצו הקש"ב עצמו. גם בפניי, מסר את נסיבות האירוע שחווה בילדותו. הדברים לא יפורטו עקב צנעת הפרט.

לטענת הסנגור, היה על קצין השיפוט הבכיר לנקוט פעולות נוספות לבירור סירובו של הנאשם והטעם שבבסיסו, טרם הוצאת הצו. מכל מקום, הנאשם בחר להודות במיוחס לו, ובכך חסך זמן שיפוטי ולא ניהל את הגנתו תוך תקיפת שיקול דעתו של קצין השיפוט. הסיבה לסירוב למסור דגימה, ודאי אמורה, לדעת הסנגור, להביא להקלה בעונש ולהימנעות מהטלת רכיב של מאסר בפועל. לכך מצטרפות גם נסיבות אישיות נוספות, שעיקרן חובות רבים מאוד בהם מצוי הנאשם, שאינו מתגורר עם הוריו, ומתמודד עם קשיים בהקשר זה. עוד הוצגו חוות דעת טובות מאוד של מפקדיו.

התביעה, לעומת זאת, סבורה כי יהא אשר יהא הנימוק לסירוב למסור דגימה, האינטרס הציבורי במלחמה בנגע הסמים בצבא, על רקע הנסיבות המחשידות בהן נתפס הנאשם, מצדיק את הטלתו של מאסר בפועל, והפנתה לפסיקה בעניין זה.

הצדדים נחלקו ביניהם גם ביחס לרכיב ההורדה בדרגה, על רקע אותם טיעונים.

שמעתי את דבריו של הנאשם. התרשמתי, באופן בלתי אמצעי, מכנות ההסבר שמסר לסירובו למסור דגימה. כפי שהסביר, לא התלונן על האירוע שחווה בהיותו בן 7, ומעולם לא נבדק על ידי גורם מקצוע. לא ניתן היה, לכן, להציג מסמכים בעניין זה.

כידוע, בקביעת מתחם העונש ההולם, על פי סעיף 40ט(א)(5) לחוק העונשין, יש להתחשב בסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה. מכאן, כי ניתן להקל במתחם העונש הכללי שנקבע לעבירת הסירוב להיבדק, זה לא מכבר, בפסיקת בית הדין הצבאי לערעורים (ע' 63/12 סמ"ר עדן סאסי, שם דובר על מתחם כללי שבין 14-35 ימי מאסר לריצוי בפועל). הימנעות מרכיב של מאסר, עם זאת, לא תהלום את הערכים החברתיים הנפגעים כתוצאה מאופי העבירה. האיזון יהיה בקיצור משך המאסר, כאמור. הסיבה לביצוע העבירה היא ייחודית לנאשם שבפניי, ולכן עונשו יהיה קצר גם מזה של נאשם אחר באותה פרשה, שנדון ל12 ימי מאסר לריצוי בפועל, בתיק עורף (מח') 45/12, סמל ש.ב..

שקלתי גם הוראה על ריצוי בדרך של עבודה צבאית, אך הנאשם ביקש לסיים את עניינו עוד היום, ובפועל סירב לרצות את העונש בדרך זו.

מצאתי, לכן, לקבוע מתחם עונש הולם שבין 7-20 ימים בגין העבירה הנדונה. בתוך המתחם, התחשבתי בנטילת האחריות של הנאשם על מעשיו, בהפנמה כפי שבאה לידי ביטוי בדברו האחרון של הצורך להימנע מביצוע עבירה דומה בעתיד, ובהתנהגותו החיובית ונסיבותיו שאינן קלות. כפי שצוין לעיל, חוות הדעת בעניינו טובות מאוד, ומפקדיו מציינים כי למעשה, הוא מתפקד כאיש קבע לכל דבר. כפי שציין הנאשם, הוא אכן שוקל להמשיך בשירות קבע בתום שירות החובה שלו.

בנסיבות העניין הכוללות, ראיתי לגזור את עונשו של הנאשם כך שיהיה ברף התחתון של המתחם האמור, ויעמוד על 7 ימי מאסר לריצוי בפועל. לא למותר לציין בהקשר זה גם את חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה, כ10 חודשים, ואת השיהוי המשמעותי, בין כמעט 9 חודשים, עד הגשת האישום.

אשר לדרגתו של הנאשם, אין ניתן להימנע מפגיעה כלשהי בדרגה, כעתירת הסנגור. זאת מאותם שיקולים כפי שהותוו בפסיקה לעניין עבירת הסירוב להיבדק, ועבירות סמים בכלל. ואולם, בענייננו, מלמד העיון בתדפיסו האישי של הנאשם כי אף שנפתחה נגדו אינדיקציית מצ"ח בגין הפרשה, בחודש פברואר 2012, מצאו לנכון רשויות הצבא להעלותו לדרגת סמל, בחודש יוני 2012. בשים לב לכך, ולאפשרות, כפי שהוזכרה, כי הנאשם ימשיך בשירות קבע, מצאתי שלא לשלול את דרגותיו, אלא להורות על הורדתו בדרגה אחת, לדרגת רב"ט.

נוכח כלל האמור, יוטלו על הנאשם העונשים הבאים:

1. שבעה (7) ימי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי יום אחד (1) בו היה עצור במהלך החקירה.